​האישה ההרה עסוקה באופן טבעי בעובר, בהתפתחותו התקינה ובציפיות וחלומות הקשורים בתינוק העתידי – איך יראה? אילו תכונות יהיו לו? איך יהיה הקשר עמו? ה"משימה" של האישה ההרה והאם החדשה היא להצליח לעבד ולארגן תכנים אלה, לחבר אותם למציאות החיים ולתינוק האמיתי שנולד.
במהלך ההריון האישה עוברת שינויים גופניים משמעותיים ומהירים. במקביל לשינוי החיצוני הנראה, האישה צריכה לבצע שינוי פנימי של הדימוי הגופני שלה ולהסתגל אליו. כאן יבואו לידי ביטוי בעיות בדימוי הגופני ובקשר של אותה אישה עם גופה. יש נשים המתארות תחושה של איבוד שליטה על גופן או תחושה כאילו הגוף אינו שלה

​

כיצד באים לידי ביטוי סימפטומים של קשיים רגשיים במהלך הריון?
כשם שהתחושות הפיזיות המלוות הריון משתנות מאישה לאישה, כך גם הרגשות. לא כל אישה בהריון סובלת מקשיים רגשיים וחשוב להדגיש כי מדובר בטווח רחב של חומרה- מתסמינים קלים שאינם פוגעים בתפקוד האישה ועד הפרעות חרדה או דיכאון העומדות בקריטריונים אבחוניים.
מצבים חרדתיים יכולים לבוא לידי ביטוי בתחושה של מתח מתמיד, פחדים לקראת בדיקות בהריון ועיסוק טורדני בממצאי הבדיקות, פחד מהלידה עצמה וחרדות לגבי היכולת לטפל בתינוק ולהיות אם. לפעמים נלווים תסמינים גופניים של חרדה: דפיקות לב, קוצר נשימה, בחילה, סחרחורת. יש לברר האם יש סיבה גופנית לתסמינים אלו. כשמדברים על תסמינים דיכאוניים, הביטוי יהיה תחושה של עצב, מועקה, חוסר הנאה. לעיתים האישה מדווחת על אי שקט או ירידה באנרגיה ובפעילות עד כדי התפתחות דיכאון קליני.

​

הריון וטיפול פסיכולוגי - מה הקשר?
הריון הוא אחד מפלאי הבריאה ומהווה תהליך טבעי שאינו מחייב טיפול פסיכולוגי. אולם, אם בעבר היתה נטייה "לפטור" אישה בהריון המתלוננת על חרדה או סובלת מתסמינים דיכאוניים במשפטים כגון- "מה את רוצה? את בהריון!", היום ברור שיש להתייחס לתסמינים אלה, לאבחן ולטפל בהתאם. אין ספק כי הצורך לעבור בדיקות רבות, לשאת את ההריון במשך תשעה חודשים ולהתכונן ללידה שתמיד יש בה רכיב של חוסר ודאות, עשוי להוות מעמסה פיזית ונפשית.

מעבר לכך, ישנם מצבים בהן נשים בהריון נמצאות בסיכון מוגבר לפתח מצוקה רגשית (לא מחייב):
א) הריון לא מתוכנן או בעיתוי בעייתי
ב) חוסר בתמיכה רגשית והיעדר בן זוג
ג) הריון בסמיכות לאובדן (מוות של אדם קרוב, גירושין, הפלה, מחלה)
ד) היסטוריה משפחתית של סיבוכים בלידה

היכולת לדבר בפתיחות על כל טווח הרגשות שיש כלפי ההריון, העובר והתינוק המדומיין, מסייעת לאישה להפחית חרדה ולהסתגל לשינויים הרבים שהיא חווה. הטיפול במהלך ההריון דומה לטיפול קצר מועד ומתמקד במתן לגיטימציה ומקום לקשיים השונים ובחיזוק המשאבים והכוחות של האישה לקראת הלידה והאימהות.​

​

עיבוד סיפור לידה טראומטי
"איך היתה הלידה?" היא השאלה הראשונה ששואלים כל יולדת. חווית הלידה יכולה להיות טובה ומעצימה, אך עלולה להיחוות גם כקשה וטראומטית ואף להוביל להתפתחות של הפרעה פוסט-טראומטית. נשים אלו יסבלו מתסמינים כמו סיוטי לילה, מחשבות חוזרות ומעוררות חרדה על הלידה, עצבנות, קושי לתפקד ולעיתים פחד מלידה חוזרת עם בקשה ללדת בניתוח קיסרי, או עד כדי הימנעות מהריון נוסף. שכיחות התופעה נעה סביב אחוזים בודדים. עם זאת, נשים רבות אינן מפתחות הפרעה פוסט-טראומטית "מלאה" לשמחתנו, אך כן סובלות מתמונה חלקית של הסימפטומים. מכיוון שאינן מאובחנות, אינן מבינות את פשר השינוי שחל בהן ואינן זוכות למענה טיפולי הולם. מעניין לציין, כי מחקרים הראו שהתפתחותה של הפרעה פוסט-טראומטית אינה קשורה בהכרח לסיבוכים בלידה אלא מושפעת, בין היתר, מחוויות של חוסר שליטה וחוסר אונים מצד היולדת ומתחושה של חוסר תמיכה מהצוות הרפואי ובן הזוג.

יש חשיבות רבה לעיבוד סיפור הלידה הטראומטי בכדי לסייע לאישה לעשות אינטגרציה של החוויה הטראומטית אל תוך סיפור חייה, לחזור לתפקוד תקין והכי חשוב, להיקשר לתינוקה באופן חיובי. 

​

דיכאון אחרי לידה
קיימים כמה מצבים נפשיים היכולים להופיע אצל אישה לאחר לידה, הנעים ממקרים קלים, שכיחים וחולפים ועד מקרים קשים יותר המתפתחים לדיכאון של ממש המחייב טיפול מקצועי. דכדוך לאחר לידה, או מה שמכונה "בייבי בלוז", הנו מצב שכיח ביותר המופיע אצל כ-50 עד 70 אחוזים מכלל הנשים היולדות. המונח מתייחס למכלול של תופעות השכיחות בקרב נשים לאחר לידה בכל העולם: בכי תכוף, רגישות יתר, שינויים קיצוניים במצ הרוח, הרגשה כללית של דכדוך, ייאוש ולחץ. הסמפטומים מגיעים לשיאם במהלך השבוע הראשון לאחר הלידה ולרוב חולפים מעצמם. ​

ברוב המקרים, תמיכה נפשית, הרגעה, הבנת התופעה כקשורה בשינויים הורמונליים והדגשת הזמניות של המצב הם ההתייחסות הנכונה.
אם הדכדוך אינו חולף והופך לדיכאון של ממש, הוא מכונה דיכאון אחרי לידה, אשר בדרך כלל מתפתח עד שלושה חודשים לאחר הלידה. קשה לאמוד את מספר הנשים הסובלות מדיכאון לאחר לידה בשל חוסר מודעות למצבן ובושה לפנות לטיפול, אך המספרים נעים כנראה בין 10 ל-25 אחוזים מהלידות.
התסמינים של דיכאון אחרי לידה דומים לתסמינים המופיעים בדיכאון "רגיל" וכוללים מצב רוח ירוד ותחושת בדידות, ייאוש וחוסר תקווה עד מחשבות אובדניות, הפרעות בשינה ובתיאבון, תשישות פיזית ונפשית, עצבנות וקשיים בריכוז ובקבלת החלטות. לתסמינים אלו נלווים תסמינים הקשורים במעבר לאמהות: עשויה להופיעה קהות רגשית, תחושת אדישות או דחייה כלפי התינוק המלוות בספקות בדבר היכולת לטפל בו. נפוצים גם רגשי אשם ואכזבה מהתפקוד כאם.
אישה המנסה להתמודד עם תחושות הדיכאון בכוחות עצמה עלולה לחוש עוד יותר מתוסכלת ובטחונה העצמי כאם וכאישה מתערער. האישה חווה תחושות של חוסר ערך, ביקורת ושנאה עצמית, חרדות ודאגנות יתר, מסתגרת ונמנעת משיחות טלפון ומפגשים חברתיים.

זיהוי נכון של דיכאון אחרי לידה והטיפול בו חיוניים כדי להקל על הסבל של האם באחת התקופות המשמעותיות בחייה וכדי לאפשר לתינוק לקבל הענות טובה לצרכיו הרגשיים.​

​

חלק מהתכנים בקטגוריה זו מבוססים על מאמריה של ד"ר ליאת הולר הררי המופיעים באתרה המבורך  "נפש אם".
ספרות מומלצת נוספת: "הריון-העולם הפנימי", יונה רפאל לב; "נשים ורודות", תמר קרון